במאמרים הקודמים דיברנו על שתלים בודדים או שתלים שמחליפים מקטע של שיניים. למשל, שיניים סמוכות זו לזו.
מה קורה עם כל השיניים בלסת אחת במצב לא טוב. יכולים להיות שני מצבים: האחד בו כל השיניים מיועדות לעקירה והמצב השני בו רוב השיניים מיועדות לעקירה וחלקן לא.
במצב הראשון בו כל השיניים מיועדות לעקירה כדאי להחדיר כמה שיותר שתלים כדי להבטיח את שרידות השיחזור לאורך זמן. צריך לזכור ששתלים מאבדים את תמיכת העצם לאורך זמן, חשופים למחלת חניכיים וגם יכולים לאבד כליל את התמיכה של העצם ואז יש צורך להוציאם.
אם יש לנו מספר מספיק של שתלים, נוכל להתמודד עם הבעיות שהזכרנו ללא צורך להוסיף שתלים או להחליף את הכתרים שעל השתלים.
המספר שמקובל היום לתמיכה של גשר שלם באחת הלסתות הוא כשמונה שתלים. בלסת תחתונה בה איכות העצם יותר טובה אפשר גם להסתפק בשישה שתלים.
אם מספר השתלים קטן ,כמעט בכל מקרה שבו צריך להוציא שתל יכול לגרום להחלפת השיקום ולהוצאה כספית ניכרת.
במקרה בו רוב השיניים מיועדות לעקירה צריך לשקול אם השיניים הנותרות תורמות לשיקום או שהן מסבכות אותו.
מה היתרון של שימור שן אחת או שתיים במקרה שבו אנחנו מחליפים את כל שאר השיניים בשתלים?
הסיבה לכך היא שסביב השיניים יש לנו מנגנון אחיזה לעצם שנקרא הליגמנט הפריודונטלי. בנוסף לתפקידיו הרבים יש בו גם חישנים לכח בו אנחנו סוגרים את הפה. מחקרים בדקו את המצב בו אין לנו בכלל שיניים בכלל בלסת אחת ובלסת השנייה יש שיניים או שתלים וראו שכוחות הסגירה הם חזקים יותר כי החישנים בלסת הנגדית חסרים.
כח רב שמופעל על שיניים , שתלים או כתרים יכול לגרום לאובדן עצב סביב השיניים והשתלים או לשבר של הכתרים. שימור של שן אחת בלבד ימנע תופעות כאלו.
מי קובע מה המספר המתאים של השתלים? הרופא המשקם הוא האחראי על כך. עליו לשקול את כל התנאים והבעיות שהמטופל מציב לפניו. הלסת הנגדית, מצב העצם, צורך הסגירה, החיוך ועוד גורמים רבים שיבטיח את שרידות השחזור לאורך זמן .
